קטע אינסטרומנטלי חדש.
הוקלט בבית.
התמונה צולמה על ידי שירה דושי בשכונת שפירא (בקטע אין פסנתר...)
הוקלט בבית.
התמונה צולמה על ידי שירה דושי בשכונת שפירא (בקטע אין פסנתר...)
שירה, סיפורים קצרים ומוזיקה.
מוזמנים לקרוא ולשמוע.
קטע אינסטרומנטלי חדש.
הוקלט בבית. התמונה צולמה על ידי שירה דושי בשכונת שפירא (בקטע אין פסנתר...)
0 Comments
גרסא ראשונה של הקטע. הקלטה ביתית.
את התמונה היפה צילמה שירה דושי. * והנה ניצב מולי עולם ומלואו והוא רב וגדול ממני (זאת בלא לצמצם עצמי) וכל שנותר לעשות הוא להמתין כי יחצו המים - אז יפתח העולם עבורי לזמן מה יהי מרחב בו אני בעולם בלי לטבוע בו בלי שיטמע בי. *
אי אפשר לדעת אם הקולות באמת היו שם, אם איזה אפקט אקוסטי משונה גרם לקולות הרחוקים להישמע בבירור בתוך החדר, או אם היו אלה העייפות והדימוי שיש לי על העיר שגרמו לכך שאשמע אותם. האם היו אלה רעיונות שתולים שעלו ונשמעו? לא משנה מה הסיבה, העובדה היא ששמעתי אותם, הרחק מעבר לקולות הרגילים של העיר, לקולות ילדים משחקים, אמבולנס חולף והמולת אנשים. הקולות, שנשמעו כאילו היו קרובים להפליא, היו צעקות שמחה, צווחות קריאה לעזרה ונהמות שונות. אני לא יודע אם העיר יוצרת את הספרות או הספרות יוצרת את העיר, אבל דבר אחד בטוח - אני שרוי בתוך שתיהן, ושתיהן בי. חוברת שירה חדשה שמרכזת שירים מהשנתיים האחרונות בנוסף לשירים חדשים.
אפשר לקרוא כאן. אחרי הרבה זמן של עבודה והמתנה, סופסוף זה קורה...
מיני-אלבום ראשון בשם "סדקים"! עבדתי עליו בערך 5 חודשים (עם הפסקות), אבל הוא מסכם משהו כמו 4 שנים של יצירה, כשהשיר הכי ותיק בו נכתב לפני בערך 4 וחצי שנים, והחדש ביותר רגע לפני תחילת העבודה על האלבום הזה. ניר אוורבוך הקליט, עשה מיקס ומאסטרינג ואני חושב שהוציא ממני דברים מוצלחים באולפן, שלא הייתי מגיע אליהם בלעדיו. שירה דושי צילמה, איירה ועיצבה. יאיר קוצר ניגן על בס בשני שירים וסיטאר באחד, והשתתף בעיבודים של שני השירים שבהם הוא ניגן. ודרור גולדין ניגן על מערכת תופים והשתתף בעיבוד של אחד השירים. מוזמנים ומוזמנות לשמוע כאן. "אולי אין זו מסכת אחת. אולי אין אלה אלא קרעים" עמוס קינן
* צעקות מאחורי דלת נעולה, הכל מוכר, כאילו כל זה כבר התרחש, אבל אני בכל זאת נדרך כולי ומנסה לפרוץ את הדלת, להגיע אליה ולעזור, לעצור את כל זה מלהתרחש. אבל הדלת נעולה היטב, הצירים לא זזים ממקומם, והצעקות נמשכות מבעד למחסום הסיפור והזמן. ובארץ הזו אין אומרים עוד
"הקיץ מה גדל" – הצל כעת חזון אחרית רחוק כעת אומרים כאן הב לנו חורב, חומך הטל על ארץ ישימון. * ממעל שוב קולות רמים יוצאים במחולות מִרְיָם סוס ורוכבו אין וכמותם מי שיאמר כעת... תם. * קוראים יקרים, אם הגעתם עד כאן ודאי ברור לכם כי אין חדש בשירים אלה, גם לא (ב)נבואת נחמה אחת. רק הדהוד קולות – אט אט המילים עולות, ניטלות ממקומן כדי להאמר בזמן כדי להכתב שוב כאן. * גם אני בחוטאים, מטליא מאמרים בדמות שירים, אומר דברים בקול עמום – כולם רק רישומים רפים, של צל עולם. בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו ושקט על־פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על־פני המים. זה חושך, לא שקט. מה? זה חושך, "חושך על פני תהום", לא שקט. אתה בטוח? הייתי משוכנע שזה שקט. אחר הדברים הללו השתתקו שניהם ובהו זמן מה ברחבה הפרושה מולם. ויאמר אלוהים יהי־קול ויהי־קול: וירא אלוהים את־הקול כי־טוב ויבדל אלוהים בין הקול ובין השקט: ויקרא אלוהים לקול יש ולשקט קרא אין ויהי־ערב ויהי־בוקר יום אחד.
|