שפה זרה
כשהגיע לסוף המדרחוב בנחלת בנימין ולא מצא את המוזיאון שחיפש, חזר חוליו על עקבותיו וחיפש את המוזיאון בשנית. שוב לא היה המוזיאון בנמצא, וחוליו חשב לעצמו שכנראה הבין לא נכון את ההנחיות שנתנה לו המלצרית הנחמדה בבית הקפה, הרי טעויות כאלה נפוצות כשאתה מנסה להסתדר בלי שליטה מספקת בשפה. בהעדר משהו טוב יותר לעשות, הוא המשיך ללכת ברחוב, שהפך לעלוב ומוזנח יותר מרגע לרגע, ולבסוף נעצר מול חנות שנראתה סגורה. חתול ישב בחלון הראווה, משחק עם זבוב דמיוני, ונראה אדיש לחלוטין לזמן שעובר. חוליו נכנס בלי להבין בדיוק איזו חנות זאת.
בתוך החנות החשוכה והדחוסה עמד אדם מבוגר והחזיק בידו כוס זכוכית קטנה שהעלתה אדים, מה שגרם לחוליו לתהות מי המטורף ששותה משקה חם ביום לוהט שכזה. התחושה החנוקה שיצרו הספרים הישנים על המדפים השונים והחום גרמו לכך שירצה לצאת החוצה לשוטטות שהיה עסוקה בה, אבל לפני שהספיק לצאת פנה אליו האדם ושאל מה רצונו. בעברית החסרה שלו ביקש המלצה לספר. האיש שאל אותו איזה סוג של ספר הוא רוצה, והוא השיב שאיננו יודע, אבל רצוי שיהיה מורכב מסיפורים קצרים. האיש שלף ספר מוזר למראה וקטן. בשלב זה כבר הזיע חוליו כל כך שכל רצונו היה לסיים את השיחה מהר ככל האפשר, הוא שילם את הסכום הגבוה שדרש המוכר (אם היה מבין את השפה היה מבין שזו הוצאה שכמעט לא ניתן להשיג יותר בארץ. אם היה מבין באיזה ספר מדובר אולי גם היה מתעצב לגלות שאין להשיג אותו יותר בעברית).
כשיצא לבסוף (בעיניו היה זה זמן ארוך עד כדי בלתי נסבל, בעוד שבסך הכל היה בחנות מספר דקות מועטות) החליט שאינו מעוניין להמשיך לשוטט, הסתובב והחל ללכת בחזרה לכיוון בית הקפה שעזב רק חצי שעה קודם לכן. הוא הלך כמה עשרות מטרים ונעצר. שם, במקום בו הביט מספר רב של פעמים קודם לכן, היה המוזיאון שחיפש. המוזיאון הוקדש לסופרים שונים, ונאמר לו שיהנה מהמוצגים בו.
לאחר ששילם את מחיר הכניסה, הוא הגיע לגרם מדרגות מרשים, המתפצל לשניים, ונראה מפואר מרוב הבניינים שנראה בארץ הזו, אך מעט מוזנח. הוא עלה לאיטו, מעלה כף רגל אחר כף רגל במעלה המדרגות, עד שהגיע לדלת כחולה. מעבר לדלת נעצר. לקח לו מעט זמן להתרגל לחושך, ולאחר מכן הצליח להביט על התמונה התלויה על הקיר בצד השני של החדר. ברגע הראשון חשב ששכח להכניס את הספר שקנה לתיקו, אך לאחר רגע הבין שבתמונה על הקיר הופיע אותו ספר שקנה. רגע לאחר מכן כבר הלך בצעדים מהירים, כמעט רץ, אל התמונה. לא היה ספק, זאת הייתה תמונה מהחנות שבה היה זמן מה לפני שהגיע לכאן, וגרוע מכך, זאת הייתה תמונה שלו קונה את הספר. על הכיתוב מתחת לתמונה נכתב: "הסופר המפורסם קונה עותק נדיר של ספרו בתרגום לעברית".
מיותר לציין שבפעם הבאה שניסה להגיע אל חנות הספרים ואל המוזיאון לא מצא אותם בשום מקום. העברית שלו מעולם לא הגיעה לרמה מספקת כדי לקרוא את הספר שקנה, ומפחד שיעלם גם הספר, מעולם לא הראה אותו לאיש.
כשהגיע לסוף המדרחוב בנחלת בנימין ולא מצא את המוזיאון שחיפש, חזר חוליו על עקבותיו וחיפש את המוזיאון בשנית. שוב לא היה המוזיאון בנמצא, וחוליו חשב לעצמו שכנראה הבין לא נכון את ההנחיות שנתנה לו המלצרית הנחמדה בבית הקפה, הרי טעויות כאלה נפוצות כשאתה מנסה להסתדר בלי שליטה מספקת בשפה. בהעדר משהו טוב יותר לעשות, הוא המשיך ללכת ברחוב, שהפך לעלוב ומוזנח יותר מרגע לרגע, ולבסוף נעצר מול חנות שנראתה סגורה. חתול ישב בחלון הראווה, משחק עם זבוב דמיוני, ונראה אדיש לחלוטין לזמן שעובר. חוליו נכנס בלי להבין בדיוק איזו חנות זאת.
בתוך החנות החשוכה והדחוסה עמד אדם מבוגר והחזיק בידו כוס זכוכית קטנה שהעלתה אדים, מה שגרם לחוליו לתהות מי המטורף ששותה משקה חם ביום לוהט שכזה. התחושה החנוקה שיצרו הספרים הישנים על המדפים השונים והחום גרמו לכך שירצה לצאת החוצה לשוטטות שהיה עסוקה בה, אבל לפני שהספיק לצאת פנה אליו האדם ושאל מה רצונו. בעברית החסרה שלו ביקש המלצה לספר. האיש שאל אותו איזה סוג של ספר הוא רוצה, והוא השיב שאיננו יודע, אבל רצוי שיהיה מורכב מסיפורים קצרים. האיש שלף ספר מוזר למראה וקטן. בשלב זה כבר הזיע חוליו כל כך שכל רצונו היה לסיים את השיחה מהר ככל האפשר, הוא שילם את הסכום הגבוה שדרש המוכר (אם היה מבין את השפה היה מבין שזו הוצאה שכמעט לא ניתן להשיג יותר בארץ. אם היה מבין באיזה ספר מדובר אולי גם היה מתעצב לגלות שאין להשיג אותו יותר בעברית).
כשיצא לבסוף (בעיניו היה זה זמן ארוך עד כדי בלתי נסבל, בעוד שבסך הכל היה בחנות מספר דקות מועטות) החליט שאינו מעוניין להמשיך לשוטט, הסתובב והחל ללכת בחזרה לכיוון בית הקפה שעזב רק חצי שעה קודם לכן. הוא הלך כמה עשרות מטרים ונעצר. שם, במקום בו הביט מספר רב של פעמים קודם לכן, היה המוזיאון שחיפש. המוזיאון הוקדש לסופרים שונים, ונאמר לו שיהנה מהמוצגים בו.
לאחר ששילם את מחיר הכניסה, הוא הגיע לגרם מדרגות מרשים, המתפצל לשניים, ונראה מפואר מרוב הבניינים שנראה בארץ הזו, אך מעט מוזנח. הוא עלה לאיטו, מעלה כף רגל אחר כף רגל במעלה המדרגות, עד שהגיע לדלת כחולה. מעבר לדלת נעצר. לקח לו מעט זמן להתרגל לחושך, ולאחר מכן הצליח להביט על התמונה התלויה על הקיר בצד השני של החדר. ברגע הראשון חשב ששכח להכניס את הספר שקנה לתיקו, אך לאחר רגע הבין שבתמונה על הקיר הופיע אותו ספר שקנה. רגע לאחר מכן כבר הלך בצעדים מהירים, כמעט רץ, אל התמונה. לא היה ספק, זאת הייתה תמונה מהחנות שבה היה זמן מה לפני שהגיע לכאן, וגרוע מכך, זאת הייתה תמונה שלו קונה את הספר. על הכיתוב מתחת לתמונה נכתב: "הסופר המפורסם קונה עותק נדיר של ספרו בתרגום לעברית".
מיותר לציין שבפעם הבאה שניסה להגיע אל חנות הספרים ואל המוזיאון לא מצא אותם בשום מקום. העברית שלו מעולם לא הגיעה לרמה מספקת כדי לקרוא את הספר שקנה, ומפחד שיעלם גם הספר, מעולם לא הראה אותו לאיש.