רעש לבן
היא יורדת במדרגות האבן, דרך המים הקפואים, הנמשכים עד לאורות של טבריה ממול, אבל לשם היא לא תנסה ללכת הערב, אולי בהזדמנות אחרת, הפעם היא מטפסת על הסלעים מאחורי המפל, מתיישבת בשיכול רגליים ובוהה. המפל יוצר רעש לבן, וזה ממלא את כל המחשבה, שקט כל כך כאן, רק רחש כזה, חוסר שקט, אולי לגימה מהבקבוק תעצור את זה, אפילו רחש הגלים לא נשמע דרך המסך הזה, כלום.
כדי למלא את השקט הזה אנחנו יכולים לנסות להיזכר בערבים אחרים בהם ישבה ככה, בלילות אחרים, תמיד זה מתרחש בלילה, בהם אולי כן היו מחשבות שנשמעו, בהם אולי עדיין רצתה משהו ברור וחד, בהם האורות הרחוקים הציתו תקווה, או שסתם עוד היה דחף להתקשר למישהו.
החתך ברגל דימם יותר משהיא הייתה רגילה, אבל אפילו הכאב לא הצליח לעבור את הרעש הלבן, היא התקשרה אליו כי זה נראה היה הדבר הנכון, לא כי זה הרגיש דחוף, כמו כשאוכלים ארוחות כי יודעים שצריך לאכול, כשהרעב כבר לא עובד.
אני מפחד.
היא יורדת במדרגות האבן, דרך המים הקפואים, הנמשכים עד לאורות של טבריה ממול, אבל לשם היא לא תנסה ללכת הערב, אולי בהזדמנות אחרת, הפעם היא מטפסת על הסלעים מאחורי המפל, מתיישבת בשיכול רגליים ובוהה. המפל יוצר רעש לבן, וזה ממלא את כל המחשבה, שקט כל כך כאן, רק רחש כזה, חוסר שקט, אולי לגימה מהבקבוק תעצור את זה, אפילו רחש הגלים לא נשמע דרך המסך הזה, כלום.
כדי למלא את השקט הזה אנחנו יכולים לנסות להיזכר בערבים אחרים בהם ישבה ככה, בלילות אחרים, תמיד זה מתרחש בלילה, בהם אולי כן היו מחשבות שנשמעו, בהם אולי עדיין רצתה משהו ברור וחד, בהם האורות הרחוקים הציתו תקווה, או שסתם עוד היה דחף להתקשר למישהו.
החתך ברגל דימם יותר משהיא הייתה רגילה, אבל אפילו הכאב לא הצליח לעבור את הרעש הלבן, היא התקשרה אליו כי זה נראה היה הדבר הנכון, לא כי זה הרגיש דחוף, כמו כשאוכלים ארוחות כי יודעים שצריך לאכול, כשהרעב כבר לא עובד.
אני מפחד.