בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו ושקט על־פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על־פני המים.
זה חושך, לא שקט.
מה?
זה חושך, "חושך על פני תהום", לא שקט.
אתה בטוח? הייתי משוכנע שזה שקט.
אחר הדברים הללו השתתקו שניהם ובהו זמן מה ברחבה הפרושה מולם. ויאמר אלוהים יהי־קול ויהי־קול: וירא אלוהים את־הקול כי־טוב ויבדל אלוהים בין הקול ובין השקט: ויקרא אלוהים לקול יש ולשקט קרא אין ויהי־ערב ויהי־בוקר יום אחד.
זה חושך, לא שקט.
מה?
זה חושך, "חושך על פני תהום", לא שקט.
אתה בטוח? הייתי משוכנע שזה שקט.
אחר הדברים הללו השתתקו שניהם ובהו זמן מה ברחבה הפרושה מולם. ויאמר אלוהים יהי־קול ויהי־קול: וירא אלוהים את־הקול כי־טוב ויבדל אלוהים בין הקול ובין השקט: ויקרא אלוהים לקול יש ולשקט קרא אין ויהי־ערב ויהי־בוקר יום אחד.
"עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת" בבוא יומו הוא שוב קם. אדם לעומתו יודע מקומו כי אחריו החול אט אט יציף את מעשה ידיו. |